היי רחל,
בשבעה הגעתי לנחם ותכננתי לספר לך כל מיני דברים על אבי אבל לא יצא לי כלום
חוץ מ"תודה שנתת לי את האפשרות להכיר את אבי", ואז, כמו כל השבוע האחרון,
כל פעם שאני מדבר עליו הדמעות חנקו שוב ועצרו את המילים מלצאת.
אני רוצה לנסות שוב ברשותך, יש המון מה לספר על הבחור כי הוא מכלול שלם של אהבת הבריות.
את אבי הכרתי בצבא, במילואים בגדוד 21, כמו הרבה מהאנשים המיוחדים שנקלעו למסלול חיי,
אנשים שעוזבים הכל, ומתגייסים לטובת הגנה על כל היקר להם בצורה הכי טובה שהם יכולים ובחיוך.
אנחנו בהומור קראנו לעצמנו פראיירים…
אבי ואני אנשים שונים שכנראה לעולם לא היינו נפגשים בצורה אחרת, אני חילוני עם אמונה בכח עליון,
והוא הוא.
אז קרה מקרה ויצא לי להכיר בן אדם שכל מילה טובה שאומר עליו לא תספיק להאיר את גדולתו באור המתאים.
אבי היה כמו מגדלור בשבילי, הקול העמוק הזה שלו, האסרטיבי והעניו, הגובה המרשים,
הזקן האדום כמו אש והחוזק שלו, בן אדם שתמיד חייך, גם כשקשה וגם כשלחוץ, מתנדב ראשון, להכל,
ותמיד עם גישה של "אנחנו פה בשליחות ונעשה את מה שנדרש בצורה הכי טובה שנוכל".
אני זוכר אותו באין ספור מקרים לדוגמא בסוף תרגיל הסתערות על הר עם המשקל של הנגב,
כש40 מעלות בחוץ, כולם רוצים לרדת מההר ולהזרק על האפוד לנוח אבל אבי מהר מסדר הופעה,
מכניס חולצה למכנסיים וקורא לכולם, כמעט כמו רועה צאן, לתפילת מנחה, וכולם אחריו, מתאפסים,
קמים ומתפללים, מתבאסים שהם לא נחים אבל אח"כ מלאי תודה על האנרגיה שקיבלו מהתפילה.
תמיד התנדב לעשות הכל, לעזור במטבח, לסחוב את הפק"ל הכי כבד כדי שלאחרים לא יהיה קשה,
לשמור בשעות הכי לא נוחות, להחליף בעמדה מישהו עייף, להתנדב לצאת למשימות הכי מסוכנות או מרגיזות,
מה שיש, וכאילו שכשהרדאר שלו חש באדם חלש הוא שם את הגלימה ויוצא לעזור, גיבור על.
הוא היה בחירה כמעט אוטומטית, מישהו שאני יכול לסמוך עליו בתור מפקד שיוביל חיילים,
בצורה הכי מקצועית ואנושית שאפשר, כי מאחורי כל חייל יש בנאדם ואבי היה אשף בלגעת בלבבות
ולמשוך אחריו אנשים עם האישיות שלו. וכך היה, בלי קורס מכ"ים, ביקשתי ממנו להיות מפקד כיתה במחלקה.
הוא כמובן הסכים, זה לפעמים היה מאתגר, ראיתי את הקושי בפנים שלו, אבל דיברנו ופתרנו כל אתגר שהגיע,
(למען האמת אני אוסיף שמאוד הוחמאתי שאדם מלא אור כזה שואל בעצתי).
לאבי היה נראה שיש לפחות 25 שעות ביממה, הוא הספיק לדבר עם כולם, במיוחד עם אלה
שהיו צריכים שירימו אותם (והוא הצליח במשימה הזו), ללמוד תורה, לדבר עם הילדים ואיתך
ולעזור בכל מה שהוא רק יכול במחלקה.
בזמנים שיצא לנו לדבר על דת, התברכתי בזמני שיחות עם אדם שנתן לי להרגיש שזו הייתה שיחה רק שלנו,
אין עוד עולם מסביב וזה שאני מניח תפילין ושם כיפה בכיס שתזכיר לי להיות טוב זה מושלם ומספיק
מבחינתו ומבחינת הדת, במקביל גם ייעץ את העצה הטובה שלו בדרך נעימה כל כך ושלף את החיוך,
העניו והצנוע, המקבל ללא שפיטה, זה שהצלחתי להרגיש דרכו אהבה וחיבוק, והוא היה ממלא לי את הלב באור.
יש לי מלא זכרונות מהאיש הנפלא הזה ומהאירועים בעברנו בכל כך הרבה שנים שהכרנו,
רובם רגעים ורגשות שלא ניתן להעביר למילים.
הוא היה לי סוג של מצפן, לא היתה לי קנאה בו אלא רצון להיות כמוהו,
רציתי ורוצה לחלק את האור הטוב שהוא חלק איתי ועם הסובבים אותו.
אני רוצה לומר לך שוב תודה, (כמו שאמרתי לך בראש שלי בכל פעם שראיתי אותו ביום ראשון של גיוס מילואים)
תודה ששלחת אותו למילואים בכל פעם שנקראנו לדגל,
תודה שלקחת על עצמך את האתגר של ניהול הבית והילדים.
תודה שחלקת איתי את האור הגדול הזה של אבי לפחות חודש בשנה בבערך 15 שנים שהכרנו.
תודה שבכל פעם שרציתי לשלוח אותו לפעילות מסויימת או לתפוס פינה של בית במעצר של מבוקש,
נזכרתי בך והבטחתי לעצמי לשמור עליו שיחזור הביתה אליך ולכל השושלת שהקמתם.
אני משוכנע שאדם עם נשמה גדולה כמו שלו משך בת זוג עם נשמה גדולה וגידלתם יחד ילדים עם נשמה גדולה.
והאור שאבי השאיר בתוך כל אדם שפגש בדרך ימשיך להאיר וכך זכרו ימשיך להתקיים לעד
כי הרי אין ספק שהוא השאיר חלקה מוארת בלב כל אדם שפגש.
אין לי מספיק מילים לומר לך תודה, תודה לך, תודה לך, תודה.
בהודיה והערכה רבה מאוד, ג. ש.
