אבי ורחל. לב ועוד לב. איש ואשה. תורה וחיים. מעלה ומעטה. פנימה והחוצה. בית פרטי. בית לאומי. אמונה חזקה. פתיחת הלב לאמונת האחר.
הקשבה שקטה ודיבור עוצמתי.
חוטים אין סופיים של פירגון אוהב יש בין אבי ורחל:
שבת. במבט קטן ביניהם מצד האחד של ראש שולחן אל עבר הצד השני של ראש השולחן (רחוק, יש כל כך הרבה אורחים), מבט שצועק פירגון, פירגון על דברים שהיושבים הרבים בטח לא מבינים, פירגון על תבלין מיוחד ומוזר שלעיתים אבי החליט להכניס למתכון.
פירגון המאפשר שיח. מעגל שיח בין כל כך אנשים: בכל הגילאים, יהודים ולא יהודים, מכל הדעות, מכל העולמות, מהמזייפים בשירי השבת ומהמוסיקליים ביותר. פירגון על פתיחת שיר שבת בטון מתאים ועל הצלחה וגם אי הצלחה של מתכונים.
אורח: "מי בישל?" רחל: "אבי, יצא לו טעים, נכון? אבי, איש של שילובים החליט לשים קינמון עם אבוקדו ותפוח בעוגה" (המצאתי, אבל לא רחוק מהמציאות)
פירגון היוצא מרחל המאפשר לאבי לצאת בכל שנה ביום כיפור לקיבוץ גינוסר היקר כל כך.
פירגון היוצא מאבי, המאפשר לרחל לצאת כמעט בכל ערב בחודש אלול להופעות, כדי שתוכל להיכנס ללבבות השומעים את מיתרי הכינור ומיתרי הקול ולמלא את כולן בחודש הרחמים והסליחות.
פירגון המופנה כלפי אחד הילדים, המדגיש שההצלחה של הילד הוא "בזכות מי שאת, הוא בזכות מי שאתה".
פירגון המאפשר לאבי לצאת ללמוד ולשחק עם ילד בן 8 בכל שבוע בשעות אחה"צ. כשאבי שמע שיש צורך, אבי ורחל שמעו את הצורך. אז זה מה שעושים.
יש קול קורא יום יומי, בתוך הבית: "צריך לנגב לו, הוא סיים!" אז מנגבים וזורקים משפט של הומור.
ויש קול קורא מחוץ לבית: לדוג' לנגן בבית אבות. אז יוצאים: כינור, קלרינט, מארגנים ילדים, גם הם עם הכלים (שיתאמנו, זה חינוכי ועל הדרך נרוויח זמן משפחה איכותי). והמוזיקה כבר נשמעת ונוגעת בלב הדיירים, הם זוכרים דקות נגינה אלו לשנים קדימה. הגולדברגים, כל אחד בנפרד ויחד כמשפחה, כבר הספיקו להרטיט לבבות של עוד אלפים.
והפירגונים הרבים כל כך הם
דרך חיים. מישהו צריך אותי, אני שם. הנני.
הנחיית מעגלי שיח המלמדים איך לפרגן בפשטות, מתוך הלב. ממש מתוך הלב. בלי שיפוטיות. אמירה חזקה מתוך אמונה והקשבה חזקה מתוך ראיית אמונת האחר. בשיח בתוך המשפחה ובשיח עם האחר.
והפירגון ההדדי הצועק עד השמיים. צועק בשקט. צועק בקול. האחרון. הוא היציאה לימים אין ספור של מילואים. למה? כי זה מה שצריך, כי זו הקריאה שאבי ורחל שמעו יחד. איש ואשה. יחד שמעו את הקריאה ואת הדרישה של הקב"ה. ושמיעת אותה קריאה גם הובילה לרצון ה', בלתי אפשרי מבחינתנו, לקחת את אבי פיזית מרחל. רק פיזית. קשה קשה קשה פיזית, אבל אבי עם רחל, אי אפשר להבין אחרת את הימים האחרונים הכואבים כל כך! אבי עם יהודה ועם שירה ועם טליה ועם הדס ועם אלישיב ועם הלל ועם רעות ועם נווה. מרגישים אותו. ממש ממש מרגישים אותו. מרשה לעצמי להגיד שאבי גם נמצא עם בני המשפחה המורחבת יותר, רואים את הפנים שלו המחייכות, שומעים את המשפטים המעודדים שלו. ממש. שומעים גם זריקת משפט של הומור המקליל את האווירה. כמו שאחד הילדים אמר: "אבא הגיבור שלי שומר מלמעלה". נכון אהוב חמוד. שומר, מחייך ומחזק.
אנחנו נופלים וה', אוי ה', אבי מרים. מזל שאבי כל כך חזק, יש לו עבודה רבה כאן למטה. מזל שיש לאבי מאור פנים, הפנים שלנו נפולות, יש עבודה.
ונעשה אותה יחד. יחד איתך ויחד אתכם גולדברגים אהובים.
יעל אורבך
