זכיתי להיות המדריך שלו בבני עקיבא, אבל זה מצחיק להגיד את זה היום, כי..
גם כשאתה מדריך אתה מקבל הרבה יותר משאתה נותן.
ובעצם החניכים הדריכו אותנו הרי, אז.. לאבי, אבי זה אבי.
אתה מזהה את הדמות, את הטיפוס. מאוד בקלות אתה עומד על התכונות הטרומיות שלו.
וזה, הוא תמיד, גם במפגשים שנים אחרי הוא הזכיר לי דברים שהיו בהדרכה והוא זכר אותם,
הוא אמר לי: 'פה אתה עשית ככה, ופה אתה עשית ככה'. וזה,
ואתה מבין שהוא בעצם, כל החיים שלו הוא השתלם.
הוא הסתכל איך אנשים מתנהגים, הוא הסתכל מה הוא יכול לקחת מאנשים,
איך לפעול ואיך.. אבל לא בשביל.. אלא בשביל לשפר, בשביל לשפר ולפעול כל הזמן לשיפור מדהים, מתמיד.
אבי ניגן בחתונה שלי. וכמובן, ברגע שהוא שמע שאנחנו מתחתנים הוא אמר:
'אני, המתנת חתונה שלי זה שאני בא לנגן בחתונה שלך, לי אתה לא צריך לשלם, אתה צריך רק לשלם לנגנים',
אז זכינו בקלרינט שלו, ניגן בחתונה שלנו, בדרך לחופה.
בהמשך אני שואל אותו: 'אבי, אבל איך אתה מג'נגל את כל האירוע הזה?
גם להיות רב של הימפלרב, וגם משפחה, וגם צבא?'.
אבל זה היה לו פשוט. הוא אמר לי 'לא, אני, אני בצבא כי ברור שאני בצבא,
ואני גם ממשיך להיות רב בהימלפרב כי ברור שאני, צריכים אותי גם בהימלפרב
ואני, בודק מבחנים בלילה, מדבר עם התלמידים ביום, ותוך כדי..'.
וזה היה בשבילי פלא. הגדלות שלו ככה…
שאני כן אגיד עוד מילה, אז השבת הזאת שהיינו ביחד וזה,
אבל הסתכלתי על אבי, אז הוא יושב בחבורה והוא חוזר להיות אבא של שירה.
אפילו שהוא הרב של הימלפרב והוא כבר בן אדם שעומד בזכות עצמו,
בסוף הוא ידע לקחת את עצמו בכל נקודת זמן, ולהתאים את עצמו, ולדעת מה העיקר, מה העיקר.
כשהוא היה בשבת עם שירה הוא היה אבא של שירה, הוא היה בשבילה אבא של שירה.
וכשהוא היה עם החניכים הוא מדריך של החניכים,
ובצבא הוא היה בשביל החיילים בצבא,
ובבית אז הוא היה בבית.
והוא יחסר לנו מאוד. הלוואי ונצליח, לקחת משהו. אוהבים אתכם מאוד,
