כשיאיר עבר ניתוח במוח, כשהיה בן 19, אבי בא ותמך ביאיר בצורה מאוד עמוקה וחזקה.
כשהייתי שואל את יאיר בצבא אם יגיע לשבעה, הוא הצליח להיות בלוויה, וזה היה בלתי צפוי.
שאלתי אותו לספר משהו, והוא אמר שאבי היה המורה הראשון שהם הרגישו שממש אוהב אותם,
והוא אמר להם "אני אוהב אתכם".
הוא היה המורה הראשון שהסתכל עליהם לא רק כתלמידים,
אלא כאנשים – היה לו אכפת מי הם יהיו כבני אדם.
המסר הזה ליווה את יאיר כל השנים, והשפיע עליו עמוקות.
כולם דיברו על האמון והאהבה של אבי לבני אדם, עמוקה, אמיתית וכנה.
תודה שאנחנו זכינו לחוות זאת.
