חודש חשוון שזה עתה התחלנו נחשב אצל רבים לחודש "אפור", חודש ללא חגים, ונפילה חדה (big fall – תרתי משמע[1]) לשגרה היומיומית, במיוחד אחרי עונת החגים הארוכה של תשרי.
כתוצאה מכך רבים מוסיפים קידומת לשם החודש, וקוראים לו מר חשוון (מר בעברית משמעו "מר" (מריר), אף שלמילה זו יש משמעות נוספת ואין זו הסיבה העיקרית לשם החודש).
אם נתבונן באירועים שהתרחשו בחודש זה ועצם שם החודש, אפשר ללמוד שיעור חשוב על החיים ועל חיינו בתקופה זו.
מוזכר בספר מלכים שהמקדש הראשון שנבנה על ידי שלמה המלך, ארך שבע שנים לבנותו, והוא הושלם בשנת ה-11 למלכות שלמה, בחודש השמיני (מרחשוון) – שנקרא "בול" (מלכים א, פרק ו, לז-לח) [2].
מדרש מדהים על פרשת השבוע שעברה נותן לנו את המשמעות של השם "בול". לפי מדרש תנחומא (פ' יז) מקור השם "בול" הוא מהמילה "מבול".
ואכן, אחד האירועים המשמעותיים ביותר שאירעו בחודש חשוון היה המבול בתקופת נח. המדרש ממשיך ומסביר שכל שנה, כאשר החל חודש חשוון, היה סיכוי למבול נוסף שיבוא וישמיד את כל העולם. השמים היו מתכסים בעננים כבדים, והייתה תחושת פחד אמיתית ממבול נוסף. כעת אנו מבינים את שמו של חשוון באותם ימים.
"בול" (מבול) היה שם שתיאר באופן אמיתי את הפחד של האנשים בתקופה זו. מצב זה נמשך עד בניית המקדש הראשון. מאז שבנה שלמה המלך את המקדש, החודש הזה הפסיק להיות חודש מאיים, אלא הפך לחודש של בנייה.
מבול הוא כמות עצומה של מים שמשמידה כל מה שהיא פוגשת ללא הבחנה. הוא אינו מבדיל בין חפצים, הוא פשוט מציף הכל ללא הבחנה. זה היה עונש מתאים לאותו דור שחטא באי הבחנה בין רכושם לבין רכוש זולתם, והגמרא (סנהדרין קח:) למדה מדברי התורה שגזר דינם של דור המבול נחתם בגלל גזל. גזל הוא לקיחת רכוש שאינו שלך בלי להבדיל בין רכושך לרכוש של אחרים.
חטא נוסף שמוזכר בדור המבול היה קיום יחסי אישות אסורים בין גברים לנשים (בסוף פרשת בראשית), ולפי חז"ל גם בין בעלי חיים (דורשים זאת מהמילה שחוזרת כל כך הרבה בתיאור כניסת החיות לתיבה – "למיניהם").
חזרה זו מוסברת על ידי חז"ל (כפי שמובא ברש"י בראשית ו, יב) כתנאי לכניסת החיות לתיבה, שרק חיות ששמרו על מינן הורשו להיכנס לתיבה, בעוד אלה שקלקלו את יחסיהן עם מינים אחרים הושלכו מהתיבה בדרך נס. המבול היה עונש מתאים ביותר לדור של בלבול ואי-הבחנה.
בניית המקדש היא ההפך הגמור ממגמות דור המבול. המקדש משמש כמקום הכוונה לעולם, מקום שבו חייבת להיות סדר מדויק. כאילו המקדש בא לומר לנו – "נכון שה' ברא את כל העולם, אבל הוא בוחר לשכון באופן גדול יותר במקום אחד, בעם אחד".
המקדש הוא מקור הקדושה, כלומר שיש רמות שונות של קדושה בעולם, והוא מבדיל בין קודש לחול. כך גם לגבי טומאה וטהרה, הנוצרים כתוצאה מקיומו של המקדש.
בפרשת השבוע אנו קוראים על אברהם. מצד אחד אברהם נבחר להיות אב לכל האומות, ומצד שני הוא מיועד להיות אב לעם היהודי. ניגוד זה נראה כמקור לאירועים הקשורים ללידת יצחק וישמעאל.
במקומות מסוימים נדמה שאברהם דואג לישמעאל עד כדי כך שהוא מעדיף אותו על יצחק. כאשר ה' מבשר לאברהם שאשתו שרה תלד לו בן, אברהם מגיב בבקשה לחיי ישמעאל. תשובת ה' היא "אבל אשתך תלד לך בן…" – כאילו הוא בא להוכיח את אברהם על כך שאינו מגיב בצורה הנכונה (מי ידאג לבן שנולד מאמה יותר מאשר ישמח על כך שאשתו האהובה, שאיתה חי זמן רב, תלד להם בן?).
מאוחר יותר, כאשר שרה רואה באינסטינקטים האימהיים שלה שישמעאל משפיע לרעה על בנם יצחק ומבקשת מאברהם לשלוח את הגר וישמעאל, התורה מציינת כי זה היה רע בעיני אברהם. ה' היה צריך להופיע בפני אברהם ולצוות עליו לשמוע בקול שרה ולשלוח את הגר וישמעאל.
רבים חושבים שהשפעה על העולם צריכה להיעשות על ידי הסרת ההבחנות והפסקת ההבדלה בינינו לבין שאר אומות העולם. נראה שגם אברהם חשב כך, אך לאלוקים יש תוכנית שונה בראש. אכן, כל אומות העולם יתברכו דרך עם ישראל, אך זה יקרה רק אם אנו, היהודים, נמשיך להיות מי שאנו אמורים להיות.
ארץ ישראל, התורה והמצוות – כל אלה מבדילים אותנו מהעמים האחרים, במטרה להשפיע ולקדם את העולם.
אברהם מקבל תוספת לשמו, והופך לאב המון גויים (בראשית י"ז, ה), בדיוק כאשר הוא מתבשר שיהיה לו ילד משלו מאשתו שלו – יצחק.
ההשפעה על העולם חייבת לבוא דרך הגדרה מדויקת של מהי היהדות, של מקומנו ותפקידנו.
השקפה מבולבלת וראייה לא מסודרת דומות למבול, ולמצב דורו של נח שבו כל העולם חי בתוהו ובלבול ללא הבחנות
[1] המילה Fallבאנגלית פירושה 'נפילה' וגם 'עונת הסתיו'.
[2] וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, כָּלָה הַבַּיִת לְכָל-דְּבָרָיו וּלְכָל-מִשְׁפָּטָו… – פי' רש"י, שם: הוא מרחשון שהעשב בלה בשדה ובוללין לבהמה מן הבית.
