בכל פעם שאני רואה תיעוד של חיל האוויר תוקף באיראן, אני חושב על אבי.
כי בלי ההקרבה והגבורה של אבי וחבריו, לא היינו איפה שאנחנו נמצאים היום.
ראשית, כי מבחינה צבאית לא יכולנו היום לתקוף באיראן בלי לבלום קודם את חיזבאללה.
כל תכליתו של חיזבאללה היא לרתק את הצבא ומערכות ההגנה שלנו,
כדי לאפשר למשטר האייתולות להתעצם עד לנקודה שבה יוכל להשמיד אותנו.
בשביעי לאוקטובר, הכוחות שמיהרו להגיע ולהתפרש בצפון הקדימו את החיזבאללה,
שבתכניתו המקורית היתה פלישה מהירה לתוך ישראל. בשנה שלאחר מכן, אבי ושאר
החיילים בגבול הצפון עמדו ובלמו בגופם את החיזבאללה,
בזמן שחיל האוויר שחק בהדרגה את היכולות ומאגרי הטילים של ארגון הטרור,
עד שהגיע הרגע להכריע אותו במתקפת הביפרים ובחיסול ההנהגה שלהם.
לפני ההישגים האלה, לא יכולנו להרשות לעצמנו להתקיף את איראן.
הסיבה השנייה היא המקום התודעתי שהגענו אליו.
אבי פעל כל כך הרבה בחייו לאחדות ולאהבת ישראל,
ובשנת המחלוקת האיומה עשה ככל יכולתו לפייס ולקרב.
ההקרבה העצומה שהקריב במלחמה, הוא וחבריו, היתה המשך ישיר לכך,
נגעה בלבבות של כולם וקרבה את עם ישראל יחד.
היום רוב העם כבר מבין שכל גזירה מתחילה ב"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד,"
והגלגל מתחיל להתהפך לטובה רק עם "לך כנוס את כל היהודים".
בפורים השנה יש אחדות גדולה בעם במלחמה נגד כוחות הרשע. וב"ה אנחנו ננצח ובקרוב.
בשורות טובות ופורים שמח!
באהבה,
צ. פ.
