הייתי עם הרב אבי בשנה האחרונה,
יותר אפילו ממשפחה. אני גם חייל בגדוד, קשה לי לדבר,
אבל ראיתי משהו מיוחד אצל הרב אבי –
הרבה תורה, אבל בנחת לכולם, תמיד בנחת.
כשקפצנו לנעורה בחודש האחרון, הייתי קצת יותר בוגר.
הכרתי את חבריו מהישיבת הסדר בקרני שומרון.
פניתי אליו ואמרתי: "מה אתה דואג, הרב? נראה שאתה טרוד."
הוא אמר לי: "אני דואג, זו תורה גדולה – שאנשים יצומו ביום כיפור."
הוא דאג שאנשים לא יצומו בזמן מלחמה,
אמרתי לו שצריך ללכת לרב גדול יותר שיתן הוראה מסודרת.
הוא שלח לי הודעה למחרת, כשהגענו למוצב, המחלקה שלי הייתה שם, היה עומס ובלגן כללי.
הוא שלח הודעה אלי: "תמסור לחברה שיש עירוב בין השירותים והכיורים."
הכל צריך להיות מסודר, דאג שהכל בסדר כל הזמן.
זו תורה גדולה אבל בנחת.
אתמול בלילה היינו בחספין, בימי עיבוד.
שאלתי את המ"מ שלי, לא דתי, מה קורה פה? הוא אמר: "הרב אבי חסר."
הוא סיפר שהרב דיבר איתו כל הזמן,
שאף פעם לא היה יהודי לא מחובר – הרב נגע בו לגמרי.
הרב היה תורה גדולה, בנחת לכולם.
