אני גם לא רוצה להרבות יותר מדי במילים.
באמת כל פעם שמגיעים לשבעה כזו, מרגישים את הפער
בין איך שאני תופס את עצמי, לבין הגדולה של כל האנשים שנלחמו עבורנו.
באמת, מרגיש כזה קטן ליד אותה גדולה, וזה המסר העיקרי שלי.
יש כל כך הרבה דברים שאפשר לומר על הגדולים הללו.
אני גם מרגיש בדרך כלל שזו טרגדיה גדולה
שלא הכרנו את האנשים האלה בחייהם,
ורואים את מעלתם וגדולתם רק לאחר לכתם.
אבל במקרה הספציפי הזה – את אבי כן זכיתי להכיר.
בכמה וכמה מקומות – הצטלבו דרכינו,
גם בתקופת ישיבת הכותל, למדתי שם כשהוא היה שם.
גם כשהייתם בחו"ל – אם אני זוכר נכון ביקרתם גם במונטריאול,
ואני בן המקום, למדתי בכולל תורה מציון שם כשהביקורים שלכם נערכו,
והייתי שכן שלכם ברחוב אמציה, ראינו זה את זה ומדי פעם אמרנו שלום.
יש פה גם קשר אישי וזכיתי לגלות גם את האדם עצמו,
לא רק את גדולתו אלא גם את קדושתו, שהקרין החוצה
באמת כמו מלאך הולך על הארץ.
אני בטוח שגם עכשיו מלמעלה, הוא ממשיך לשמור עלינו,
להתפלל עבורנו, ובעזרת ה' יתפלל להצלחת חיילינו ועם ישראל כולו.
