ממתק לפרשת ויקהל-פקודי (תש"פ) ומחשבות על המגיפה העולמית – הרב אבי גולדברג
שלום רב, רציתי לשתף בדברים, מחשבות על פרשת השבוע סוף ספר שמות – הקמת המשכן, כל הרשימה של הדברים הנצרכים לשם כך, ועד השראת השכינה ממש בסוף הספר. בו נוספה פרשת החודש שאנחנו בעזרת ה', נקרא השבת וגם מחשבות על המצב המאוד לא שגרתי לא נורמלי, קצת מפחיד, שנקלענו אליו בעולם כולו – מגפה עולמית – בו נתפלל בעזרת ה' לרפואת כל החולים ולכל האנשים, שנהיה בריאים.
השבוע פותחת התורה את הפרשה כך (שמות פרק לה, פסוק א–ג):
(א) "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם:
(ב) ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת:
(ג) לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת."
הפתיחה הזאת של הפרשה היא פתיחה קצת יוצאת דופן.
הילקוט שמעוני מביא מדרש (ילקוט שמעוני תורה פרשת ויקהל רמז תח):
"ויקהל משה – רבותנו בעלי אגדה אומרים מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד".
יש פה משהו ייחודי. למה משה מקהיל את העם? בשביל מה? מה נאמר בהקהלה הזאת? מה הסיפור של ההקהלה הזאת של כל העם? הילקוט שמעוני באמת אומר שמשה לימד אותם מלאכות שבת, זה הנקודה שממנה הוא לומד:
"אמר הקדוש ברוך הוא: עשה לך קהלות גדולות, ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות, ללמד ולהורות לישראל דברי תורה, איסור והיתר, כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני. מכאן, אמרו משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות החג בחג".
לצערנו השבת לא נוכל להקהיל בצורה כזאת אבל בלבבות שלנו בוודאי רוצים להקהיל ולחזור לקהילות הרגילות שלנו.
(הערה: במקראות מופיע הביטוי גם בהקשר של חטא העגל, שם ההתקהלות הייתה למטרה שונה.)
החיבור לציווי בניית המשכן נתפס כתיקון להתקהלות בעת בניית העגל: כאן, בניגוד למה שהיה אז, מתכנס העם לבניית הסמל האמיתי לשכינה. תרומות הזהב של העם למשכן מתקנות את אופן איסוף הזהב לעגל.
אנחנו עומדים שלושים יום קודם חג הפסח, וההלכה הראשונה בשולחן ערוך היא שדורשים בהלכות החג שלושים יום לפניו. זה מהמדרש – ההתקהלות ללימוד ההלכות של כל חג לקראת החג.
הפרשנים נחלקו מה בדיוק לימד משה, מה הוא אמר בקהלה הזאת. הרשב"ם אומר:
"ויקהל – לקחת מכל אחד [מחצית השקל] לגלגלת וגם להזהירם על מלאכת המשכן".
הרשב"ם מסביר שפרשות תרומה ותצווה וכי תשא היו בין ה' למשה. עם ישראל לא ידע, לא ידע שצריך להקים משכן, לא ידע על מחצית השקל – משה ירד מההר אחרי החטא, אחרי הלוחות הראשונים ושבירתם, שמקיל את העם כדי ללמד אותם את ההלכות.
הרמב"ן מסביר אחרת:
"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל – יכלול כל עדת בני ישראל האנשים והנשים כי כולם התנדבו במלאכת המשכן. והנה משה אחרי שצוה לאהרן והנשיאים … חזר והקהילו אליו כל העדה אנשים ונשים … העניין המשכן אשר נצטוה בו מתחלה … כי כיון שנתרצה להם ה', ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם … לכן צוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחלה".
הרמב"ן אומר – משה הקהיל אותם כי חזרו לקדמותם, לאהבת כלולותם, כדי להודיע שה' אוהב את ישראל כפי שהיה קודם. לכן משה לימד אותם את כל התורה כולה, לא השתנה שום ציווי.
אפשר להרחיב את דברי הרמב"ן ולומר: קבלת התורה היא לעם ישראל בכללותו "כאיש אחד בלב אחד", ולכן משה מקהיל אותם.
ה"שפת אמת" מוסיף: בויקהל משה הראה להם שגם אחרי החטא האחדות קיימת, אם מעוררים את הלב לה'.
רעיונות נוספים – לא להבעיר "אש של מחלוקת וכעס" ביום שבת, כמובא בספר "דרך חיים תוכחת מוסר": צריך להיזהר מכל שכן בשבת, שהיא זמן שלום. נרות שבת מוסיפים שלום בית. מושג "שבת שלום" קשור לאחדות.
המצב הנוכחי – מגפה עולמית. בעבר לא היו מבינים עד כמה כולנו קשורים זה לזה ביולוגית, אבל היום ברור שכל אחד משפיע על סביבתו, ולכן האחריות ההלכתית והערכית גדולה יותר.
הרמב"ם כותב בהלכות תשובה (פ"ג, הלכה ד):
"כל אדם צריך לראות עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכך כל העולם. חטא אחד מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה … עשה מצווה אחת – הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות …"
הבעש"ט מוסיף: כולנו מחוברים כל הזמן, ויש השפעה רוחנית גלית לכל מעשה.
בספר התניא (פרק ל"ב): אדמו"ר הזקן כותב שדגש הצד הרוחני מאפשר להגיע לאהבת ישראל – כולנו נשמה אחת, בגופים מחולקים, ברוחניות מאוחדים. זו עיקר התורה.
מסכת שבת (פרק שני): מעשה בגוי שבא לפני הילל וביקש: "למדני כל התורה על רגל אחת" – השיב לו: "דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירוש".
הרב קוק ("עולת ראיה"): התפילה היא אידיאל של כל העולמים, התפילה של כל בריאה, האדם סופג את כל השקיקות הללו ומתעלה – בתפילה הוא מעלה את כל הבריאה האל האחד.
מובא זמירות לפני תפילה — "הריני אוהב כל אחד מישראל כנפשי ומאודי", כשהאדם ניגש לתפילה מתוך אחדות, התפילה משפיעה על הכול, מפיצה טוב ורוחניות חיובית בעולם.
הלוואי ונזכה להקהיל בצורה חיובית, כל שבת ושבת, ולשוב לקהילותינו במהרה. גם כשבחדרי חדרים, התפילה משפיעה על כל הסביבה. שיהיה לכולם שבת שלום ובריאות וטוב.
