אברהם אבינו מל את עצמו בגילו המופלג, ויושב מחוץ לאהלו ביום החם שבו הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה. היינו יכולים לצפות שלאחר המאמצים הרבים הכרוכים בברית המילה, אברהם ינוח קצת… בכל זאת, את המצווה הענקית הזאת הוא קיים!
אבל לא! אברהם יושב פתח האוהל כחום היום, ומסביר רש"י שהוא רצה לראות אם יש עובר ושב להכניסו לביתו. התורה מספרת שאברהם רואה את שלושת המלאכים, אך נשים לב למילים –
"וישא עיניו, וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו, וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל…". ראשית – אברהם נושא עיניים, אין הוא רואה את האורחים בראייה פשוטה, אלא לאחר נשיאת עיניים. לאחר חיפוש מדוקדק לאורחים. ושנית, התורה חוזרת על המילה – "וירא", וכבר הסבירו פרשנים שהראייה השנייה קשורה יותר להבנה, ראייה שכלית (רש"י, רמב"ן ועוד).
גם בסוף הפרשה, בנסיון העקידה, לאחר שאברהם ויצחק עומדים בניסיון בהצלחה, אברהם שוב נושא את עיניו – "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך…". שוב, יכל אברהם לעצור, לנוח לאחר קיום המצווה ועמידה בניסיון. אבל לא! אברהם שוב נושא עיניים, ובזכות הרמת העיניים הוא זוכה לראות…. מצווה נוספת, עשייה חיובית נוספת בעולם.
(הפרשה שלנו מרובה בראיות נוספות.. מוזמנים ללמוד…)
בחיים שלנו אנחנו רואים כל הזמן דברים דרך העיניים… השאלה היא מה אנחנו רואים? האם הראייה שלנו חיובית? האם אנחנו נושאים עיניים ומחפשים מה עוד אפשר לתקן ולהוסיף? האם הראייה שלנו מחפשת רוחניות?
חיפוש רוחניות, ראייה עמוקה, ונשיאת עיניים לחיפוש נוסף של עשיית טוב, יכולה להביא אותנו לגילויי שכינה, לעבודת ה' ולעשיית טוב.
