בתחילת פרשת השבוע אנו נפגשים בדמותו של אברהם אבינו בעוצמה רבה. הוא יושב פתח האוהל כחום היום, דבר מפליא כשלעצמו. הוא מזהה 3 אנשים ובוחר לרוץ לקראתם, להזמין אותם ולדאוג לכל צרכם.
נעיין רגע בדבר – ונלמד 3 תובנות (לפחות)
- אברהם רואה… – פעמים רבות אנחנו עוברים ברחוב, אבל לא רואים שיש לידנו אדם הזקוק לעזרה. אברהם יודע להרים את העיניים ולראות – " וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה". פעמיים וירא! והכל מתחיל במילים – "וישא עיניו". אברהם יודע להרים את העינים[1], וכך לזהות היכן הוא יכול לעזור. איפה אפשר לעשות חסד!
- אברהם פועל במהירות – שימו לב לכמות הפעמים בהם הוא רץ, ממהר או מבקש זאת מבני ביתו –
"וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת–לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. ז וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. "
חסד עושים בכל הכוח, ברצינות, ובמהירות. לא נותנים לאדם אחר לחכות… משתדלים לגמול איתו חסד במהירות, באופן מסור ורציני.
- אומר מעט ועושה הרבה – חסד עושים כי רוצים, וכי צריך לעשות. לא כדי לדבר על זה, או להתפאר. אברהם (בשונה מעפרון שנפגוש בפרשה הבאה) עושה הרבה ומדבר מעט. בשעה שהזמין את האורחים אמר להם – "ואקחה פת לחם וסעדו ליבכם..". בפועל אברהם הגיש להם מעדנים ומאכלים רבים ומשובחים – "קמח סולת – עוגות, בקר רך וטוב, חמאה וחלב ועוד… . לפעמים בזה שאנחנו מספרים על מעשים טובים שלנו לאחרים – אנחנו עלולים אפילו לקלקל או לפגוע בטוהר העשייה שלהם…
אברהם אבינו, מעניק לנו שיעור בעשיית חסד – ואנחנו המוגדרים "רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים נלך בעקבותיו". שנזכה!
[1] גם בעקידה בסוף הפרשה אנחנו נפגשים עם הביטוי המיוחד הזה – " וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו" – נגמרה כבר העקידה… אבל אברהם לא עוצר. הוא מרים את העיניים, ומזהה איל מיוחד – ואותו הוא מקריב לה'. (ומשם אנחנו זכינו לתקיעת שופר דווקא באיל זכר לעקידת יצחק…)
