ראיתי דמות של כהן משוח מלחמה

במהלך המלחמה הגעתי לאוגדה 91, שם החטיבה מתמרנת. שאלתי אותו אם צריך עזרה,
והוא אמר לי שהוא צריך לחטיבה 228. אמרתי שאני מגיע, זה היה לפני ראש השנה.

הגעתי וכמובן עברתי לגדודים, וחברתי לשטח. באתי לפגוש את הרב אבי.
הגעתי בדיוק לשלב כניסת הכוחות, לקראת התדריך.

דיברנו בטלפון וממש בתהליכים. כשהגעתי לגדוד ראיתי את ההתכנסות.
הם התכנסו לקראת הכניסה לקרב.

ראיתי הוד ורוממות, משהו מיוחד. כל הגדוד עומד סביב המג"ד.
המג"ד מדבר, אני לא מצלם, אבל כשהרב קם לעמוד ולעשות תפילה –

אמרתי שאי אפשר שלא לתעד. הוצאתי את הטלפון, הייתי היחיד עם טלפון.
לכולם כבר לקחו טלפונים לקראת הכניסה ללבנון.

התחלתי לצלם את הרגע המיוחד, נרגש מאוד. כשהוא אמר "שמע ישראל", הייתי איתו.
כשאמר "אנא ה' הושיעה נא" – ראיתי מהו רב צבאי אמיתי.

אז ראיתי דמות של כהן משוח מלחמה, שמרומם את רוח הגדוד שלו.
הלוחמים כולם מרוכזים ומחוברים אליו.

זה רב יוצא דופן, לא רק כמפקד אלא כמנהיג רוחני.
מיד אחרי שצילמתי הבנתי שזה לא יכול להישאר אצלי בלבד.

יש רגישות וסודיות לגבי מיקומים, המתנתי לערב.
שלחתי לכל קבוצת הרבנים הצבאיים את הסרטון.

כתבתי: "הרב אבי גולדברג עם הגדוד שלו לקראת יציאה למלחמה, נושא תפילה."
כל הרבנים הצבאיים היו בתמרון בתשרי, אמרתי: כך צריך להתנהל רב צבאי.

פגשתיו עם תחושת אחריות גדולה, שאלתי: "אתה מוכן למלחמה?"
הוא חיבק את כולם, מאיר פנים, מוביל אותם בנחישות.

שאלתי אם הביא ציוד לטיפול בחללים, הוא הצביע על התיק הכבד.
ראה את המשקל, תיק תא"ח רגיל כבד, אבל שלו הרבה יותר.

הוסיף שבעה ליטר מים, בגדים ועוד ציוד. ניסיתי להרים – לא הצלחתי.
זה הליכה רגלית של 60 עד 70 קילו על הגב.

רב צבאי רגיל מוריד ציוד בחירום, הוא לא הוריד דבר.
הוא ידע שצריך לטפל בחמישה חללים, והיה מוכן למשימה במלואה.

המסירות שלו, ההקרבה והאהבה לאנשים – דמות יוצאת דופן של כהן משוח מלחמה.
אמרתי לו באותם רגעים: יש לך עזרה לסחוב? הוא אמר: "לא, אני לבד."

הוא נושא את הכול על גבו ונכנס ללחימה.
זו המשימה שלו, התפקיד שלו.

בסוף אמרתי: ראה וקדש, כך צריך רב צבאי לנהוג במלחמה.
כשהחזרתי למשימות, אמרתי שהכול שזורם מהשטח יגיע לכוחות.

כל מה שהרב אבי ביקש, הוזרם פנימה מיד.
בצבא היה קשה לתקשר איתו, לא היה לו טלפון, רק קשר מורכב.

קיבלתי הודעות שהוא רוצה להעביר מסרים לכוחות שלו לקראת יום הכיפורים.
הכל הוזרם במהירות – מחזורים, ציוד, דברים נוספים.

כשהייתי פוגש את הדמות הזו, את האות שלו, ידעתי –
שאין לוחם שיקבל פחות ממה שהוא צריך בקרב.

אני אומר: ננציח כרבנות צבאית את זכרו לאורך השנים הקרובות.
לא ידוע לי איך, אבל יהיה משמעותי מאוד.

הרבנים הצבאיים ילכו בדרכו, יילמדו ממסירותו, יהיו מחוברים ללוחמים שלהם.
ילוו אותם לקרב, יובילו תפילות לפני יציאה ויתמכו בהם תמיד.

הרבה ייעשה לזכרו בשנים הקרובות, לזכר הדמות המיוחדת שהייתה.