אני שרתתי עם אבי בגדוד.
אבי היה רב, נסיך וג’נטלמן. החיוך שלו לא יוצא לי מהראש.
הוא ידע לחבר את הדתיים ואת תפיסותיהם, וגם אותנו החילוניים,
שהפכנו לאט לאט למיעוט.
הוא היה איש של רוח, מילים ואנשים.
כל חייל קיבל תשומת לב, כל חייל היה לו מענה.
עברתי משבר אישי, והוא שמע על כך, הצטער וליווה אותי בלב גדול.
היה קשוב, התעסק בכל מה שקשור להלכה ולחיילים הדתיים,
ומן הצד השני דאג לחבר ולכבד גם את החילוניים.
המילים והתפילות שלו לפני הקרב היו חזקות מאוד.
לאחר 250 ימים בסבב השלישי, חיילים רבים היו מותשים,
ועמדנו בחזית עם המג"ד, כאשר אבי נושא דברי רוח וכוח.
אחר כך הייתה תפילה והתקווה, והאנשים יצאו מחוזקים,
עם האמונה והכוח של אבי לקרב.
עמדנו במשימות המבצעיות הטובות ביותר.
כמו שרחל אמרה, נלחמנו ברוע הזדוני, שהיה בלתי נתפס.
שילמנו מחירים כבדים – איבדנו חמישה לוחמים מצטיינים,
ששארו 27 יתומים – דבר לא נתפס כלל.
יש לנו עשרות פצועים במצב משתנה,
כולם מבינים את חשיבות ומשקל המאבק המתמשך.
אנחנו נקראים לדגל, והשעה קשה יותר מתמיד.
יש לנו חברים עם צוואות, מחויבים למשפחות ועם ישראל כולו.
לא משנה ימין או שמאל – חיזבאללה לא מבחין בינינו.
רחל, שמעתי סיפורים ומקנא במשפחה שלכם ובשבט המורחב.
אני זוכר סרט שהסריטו את אבי, כשהוא מסר הודעה למשפחתו,
ונגע ללבבות עם סיפור חייו ואהבתו.
הוא היה אב ומורה, מחנך ומפקד על רגיל.
כל גדוד 8207 הוא משפחתכם – בין אם תרצו ובין אם לא.
נעשה הכל כדי שאבי ושאר הלוחמים לא נפלו לשווא.
אבידה עצומה, אבל יש מטרה וכוח אנו עומדים בחזית.
שמעתי אותך אתמול בראיון הטלוויזיה, זה כוח שלא מתואר.
נאחל שתהיינה בשורות טובות וימים טובים לעם ישראל – אמן.
