"האמת שקשה לי לחשוב ששנה הבאה הוא לא יהיה כאן איתנו.
כל שנה הוא דאג להביא לי שלושים תלמידים,
והיינו מביאים כיסאות גלגלים כדי לקחת אנשים מוגבלים ביום הזיכרון.
לא חשבתי שזה מה שיקרה השנה. לנוער מקריית נוער, ומקומות אחרים,
אמר לי: אני לא מוותר, אני רוצה שהנוער יבוא להביא חסד.
וכל שנה ארגנו שלושים כיסאות גלגלים.
הוא היה מגיע עם התלמידים, יושב ומסייע עד הסוף,
והסיע את כולם לקברי החללים – חסד אמיתי.
אני אסיים ואומר – הספרדים אומרים: "מן השמיים תנוחמו",
והאשכנזים אומרים: "המקום ינחם" – זה אותו דבר בדיוק.
המקום והשמיים הם אחד, המקום שייך לקדוש ברוך הוא,
וזהו המקום שיישאר לכם בלב כל הזמן.
המקום הנוסף הוא בזכות החסדים שהוא עשה,
היחס הטוב שיגיע למעלה, למקום טוב מאוד – למעלה למעלה."
