ויהי ביום השלישי בהיותם.
כבר יבשו עינינו מדמעות,
ופינו כבר נותר אילם בלי קול.
מה עוד נבקש, אמור מה עוד?
כמעט ביקשנו לנו את הכל.
דוד אבי
שמונה פעמים הספקנו להזכיר גבורות גשמים, משיב הרוח ומוריד הגשם, לפני שנפלת.
משיב הרוח, שלא הולכת, שנשארת לנשב. ומוריד הגשם, הגשמיות, על אדמת לבנון, אל אדמת הר משויש בירושלים.
את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן שיחזור שוב לביתו,
יותר מזה אנחנו לא צריכים.
מה בגשם שלך אבי. לבנות מיטת קומותיים חדשה לבנות בבוזגלו. לחם מחמצת בשבת, עם עוד מאכלים שאי אפשר לדעת אם אתה או רחל הכנתם. כשמשחקים בבריכה עם כדור בחופשה משפחתית, לנסות לעבור אותך או להטביע אותך בכוח. וזה קשה עם הגוף הגדול שלך. תספורת לנווה במטבח.
כבר כאבנו אלף צלקות,
עמוק בפנים הסתרנו אנחה.
כבר יבשו עינינו מלבכות –
אמור שכבר עמדנו במבחן.
מה ברוח שלך (הרב) אבי. מן הסתם המקצוע הרשמי, מחנך, רב. ורב גדוד. אבל אני מכיר יותר עוד מגיל קטן את הרוח היוצאת מתחת לשפם – בדרשות הזכורות בקהילה, בסעודות שבת אצלכם או אצלנו, בשמחות משפחתיות. רוח ממללא תורה, ממלמלת דברים בעלמא, ממלאת בשירה ובניגון ובתפילה.
את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן לה להיות שנית איתו –
יותר מזה אנחנו לא צריכים.
והרוח והגשם ביחד. רוח ננשפת לתוך הקלרינט עליו האצבעות הגשמיות מטיילות. משמר בימי חמישי בקהילה, בהם העברת שיעור אבל עוד לפני זה הכנת בבית סיר צ'ולנט להביא ללימוד. וגם על הסיר עצמו יכולת לדבר בכיף. בחופשה משפחתית, מעביר לימוד על ט"ו באב – על אחדות, שנאת חינם, כריתת עצים ונישואין – וכל זה על בגדי ספורט, כי אחרי הלימוד עוד תשחק איתנו כדורגל (אפילו שכדורסל היה יותר התחום שלך, גם בכדורגל לא היית פראייר). בריקודים באירועים, שאם אתה לא המנגן, קשה להתחרות בקצב ובאנרגיות שלך.
כבר כיסינו תל ועוד אחד,
טמנו את ליבנו בין ברושים.
עוד מעט תפרוץ האנחה –
קבל זאת כתפילה מאוד אישית.
נשיאים ורוח וגשם אין. כיסינו תל על הגוף, ונשארה רק הרוח בגבורתה.
הגשם נעדר. בצורת של ניגונים, שימשיכו לצאת מהבלי פיות אחרים, ולא משלך. במטבח, האוכל ימשיך להתבשל אך לא ממך. ילדים קטנים שידעו את הרוח רק מכלי שני. וגם אנחנו, שכמה שנזכור וננכיח, החיוך יישאר רק בתמונה. המילים בניתוק משורשן. בבריכה המלחמות יהיו יותר קלות. בלי שיחה קצרה אחרי שחרית של 8 או ערבית של 21. בלי מסאז' של 3 דקות מהידיים הגדולות שלך.
הרוח נשארת בדודה ובשמונה בני דודים. בגיסים בסבים וסבתות ואחיינים. הרוח נשארת בסרטונים ובמאות הקלטות, בקריאת הודעות (מפורטות) בווטסאפ, בספרים המאפיינים והמדוייקים בסלון, בזיכרון.
את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן לנו לשוב ולראותו –
יותר מזה אנחנו לא צריכים.
אתה גיבור לעולם ה'
מחייה מתים אתה
רב להושיע
משיב הרוח
ומוריד הגשם
ותן לנו לשוב ולראותו.
אביעד אנסבכר
