דברי זכרון להרב אברהם גולדברג זצ"ל, הי"ד
"כנור של מקדש של שבעת נימין היה, שנאמר: שובע שמחות [את] פניך, אל תיקרי שובע אלא שבע; ושל ימות המשיח שמונה, שנאמר: למנצח על השמינית, על נימא שמינית" (ערכין יג:). אמנם, כאשר אנו מתבוננים בפרקי התהלים שנאמרו "על השמינית" (ו' וי"ב) איננו שומעים קול ענות גבורה של "ימות המשיח", אלא קולות של כאב וזעקה: "למנצח בנגינות על השמינית מזמור לדוד: יקוק אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני" וגו' (הפרק של תחנון), "למנצח על השמינית מזמור לדוד: הושיעה יקוק כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם" וגו'."
שבעת מיתרי הכנור מבטאים וממזגים רגשות וערכים מגוונים שמשוטטים בעולמינו להרמוניה ושירה נעלית לפני ה' במקדש. אמנם, קולה הטהורה והנשגבת של הנימה השמינית אינה נתפסת ואינה נקלטת בעולמינו השבור. ככל שאנחנו שואפים אליה ומטים את אזנינו אל המימד הקדוש והנסתר הזה, נשמע לנו רק קול בכי וקול זעקה על צרות עם ישראל בעולם שטרם נגאל (עי' חגיגה ה:), עולם שאינו מוכן ואינו מסוגל לקלוט את קולה הטהורה של השמינית.
ברם, אפ' בעולמינו, לעתים צצים מן החרכים קולות טהורים וקדושים המזהירים ממקומות עליונים יותר ומאירים את עולמינו. מעין הד-קול של הנימה השמינית הזאת. אדם אחד כזה זכינו להתחמם לאורו: הרב אבי גולדברג זצ"ל. איש ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר ויקוק עמו.
גדלתי במעמפיס, הרחק מאד מארצינו הקדושה. אך כשהייתי כבן עשר, התחילה לנשוב בעירנו רוח חדשה, מאוירא דארץ ישראל. הרב גולדברג הגיע עם משפחתו המפוארה להנהיג את ה"כולל תורה מציון" והתחיל מיד להשפיע עמוקות על כל מרחבי הקהילה, מהתלמידי חכמים עד "העם שבשדות" הרחוקים.
"ואהבת את ה' אלהיך – שיהא שם שמים מתאהב על ידך"- בפניו המאירות ולבו החם והפועם באהבת ה', הרב גולדברג חיבר את כולנו בצורה עמוקה אל אהבת התורה, העם, והארץ. פשוט לעמוד בפניו היתה חויה מרוממת, וכ"ש לשוחח איתו או לשמוע דברי תורה וחכמה מפיו. בכל מקום שהלך ובכל מעשה שעשה, קידש את השם, והפיץ אורה, שמחה, ואחדות. הוא לימד תורה בקהילה בצורה פורמלית וברמה גבוהה, אך יותר מזה לימד את כולנו, יחד עם משפחתו, בתור דוגמא אישית בכל הליכותיו ובכל הוויתו הטהורה והמאירה. זכינו לחוות את טוהר נשמתו גם דרך המוסיקה שלו. נגן מוכשר במיוחד היה, ופעמים רבות זיכה את הקהילה בחוויות מרוממות ומרגשות של שירי קדש ודביקות בקלרנית שלו. יצר קשרי ידידות חזקים עם כל כך הרבה מבני קהילתינו, והטביע בה רושם עמוק בשנים הספורות של שליחותו.
כשהגיעה עיתו לחזור ארצה ולהפרד מקהילתינו, כולנו הרגשנו כמה קשה עלינו פרידתו. יצא צדיק מן העיר, פנה הודו והדרה של העיר. אך בו-זמנית הבנו שאורו המבהיק רק נשאול נשאל פה בחו"ל, ותשובתו ארצה כי שם ביתו, בתוככי ירושלים. שם המשיך לפעול ולשאת אחריות בעד עם ישראל, לאחדו ולהאירו באור התורה והחסד. זכיתי לבקר לשבת אצל משפחת גולדברג בירושלים פעמים רבות, ולהתחמם לאור ביתם המליאה חן וחסד ואהבה. כמנהגו, הביא אותי הרב אבי אל המרפסת המשקפת על פני מרחבי ירושלים, ובפניו המבהיקות, שיתף אותי ברגשי השמחה, התקוה, והאמונה שלו בבנינה המפתחת של ירושלים עיר הקדש. ולא רק השקיף על פני העיר, אלא השקיע מאמץ עצום בבנין העיר והארץ כולה כתקנה- לגדל את משפחתו, להעמיד תלמידים, לתרום לקהילה משגשגת, לקרב רחוקים, לגמול חסדים, ולפעול למען אחדות עם ישראל. שנים רבות אחרי כן, כשהתפללתי "ולירושלים עירך ברחמים תשוב", חשבתי על הרב גולדברג עומד על המרפסת שלו, פניו המאירות משקפות את זהבה של ירושלים, שערו האדמוני מתנופף לרוח היום, ידיו אמונה, מצביעות על מרחבה המפליא של העיר.
מפעליו והשפעתו היו כ"כ מרובים ומגוונים שאפילו לא הכרתי רובם עד השנה האחרונה. לא ידעתי שהוא התנדב להיות רב צבאי, ולא ידעתי שהוא התנדב גם להמשיך להיות לוחם במילואים על אף גילו והיותו אב לשמונה ילדים. איש של חסד, אך גם איש של גבורה. עטור במידת התפארת היה, כמו שיעידו עליו כל יודעיו.
על אף היותו כ"כ מעורב עם הבריות, תמיד חשתי בהרב גולדברג משהו מיוחד, משהו זר לעולמינו, משהו ששייך לעולמות עליונים וטהורים יותר. אהבת ה' ואהבת הבריות כה עמוקה, קידוש השם כה משמעותי- כאילו קולה של השמינית מתנוצצת מן החרכים, ופורצת אל עולמינו השבור.
בשמיני עצרת תשפ"ד נהפך לאבל מחולינו, ובמקום שירת השמינית, אף וחימה, קול בכי וקול זעקה.
בתום שנה, המלחמה ומצב החטופים עדיין מתמשכים, אך התחלנו לקוות לקצת נחמה. ושוב, ימים ספורות לאחר שמיני עצרת, באה הבשורה המרה והשחורה על נפילת הרב גולדברג הי"ד ורעיו הגבורים בלבנון. ההלם היה חריף, היגון והבכי היו עמוקים, והאבל היה כבד. לאורך שנה, קשה היה להיזכר בהרב אבי מבלי להרגיש כאב עמוק ודימוע עיניים. אפ' בשבילי, וכ"ש למשפחתו ורעיו הקרובים.
בתום שנה נוספת, אנו עומדים על סף שחרור שארית הפליטה של החטופים וסיום אפשרי למלחמה הארוכה. עומדים ומתפללים בכל לב, "אנא ה' הושיעה נא", "אנא ה' הצליחה נא". אנא ה', השמיענו את קולה השפונה והטהורה של השמינית שתרפא את הכאב העמוק של השנתיים האחרונות, ותשיב לנו את ששון ישעך. אנא, תן בלבנו להמשיך את מורשתו ומפעל חייו של הרב אבי זצ"ל ושאר גבורי ישראל אשר נפלו בחרב. לאחות את הקרעים בעמינו, לקרב לבבות אל תורתיך, ולהצמיח ישועה בקרב ארצינו.
"מזמור שיר ליום השבת: טוב להדות ליקוק ולזמר לשמך עליון: להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות: עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור." מלמדים לנו חז"ל שכינור של עולם הבא של עשר נימין, "שנאמר: עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור, ואומר: הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו שירו לו שיר חדש" (ערכין יג:).
יגיע יום, ומאמציו וקרבנותיו העצומים של הרב גולדברג זצ"ל יציצו ויעשו פרי בקרב עמינו, נתאגד יחד לעשות הישר בעיני ה', וקול התור ישמע בארצינו. יאר ה' פניו אלינו ויטיף עלינו טללי תחיה, ונתראה שוב בפניו המבהיקות של הרב אבי.
צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה: שתולים בבית יקוק בחצרות אלהינו יפריחו: עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.
להגיד כי ישר יקוק צורי ולא עלתה עולתה בו.
