הורונו חכמים: "ואין עושין דברים הללו (כלומר, מחללים שבת לצורך פיקוח נפש) לא על ידי נכרים ולא על ידי כותיים, אלא על ידי גדולי ישראל". (יומא פד ע"ב). מצוות פיקוח נפשו של ישראל יחיד, וקל וחומר פיקוח נפשם של רבים, היא מצווה כל כך חשובה, שהראשונים שצריכים להתייצב הם גדולי ישראל. אם חלילה ניתן לאחרים לעשותה, הדבר עלול להטעות את הציבור לחשוב, שבקושי התירו פיקוח נפש בשבת וזה הפוך מכוונת התורה.

"עוד אמרו חכמים במדרש: …ארבעה מלכים היו מה שתבע זה לא תבע זה… עמד דוד ואמר 'ארדוף אויבי ואשיגם וגו" אמר לו הקב"ה אני עושה כן… עמד אסא ואמר אני אין בי כח להרוג אלא אני רודף אותם ואתה עושה… עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף…'"
(איכ"ר פתיחתא ל)

לפי המדרש יציאה למלחמה היא המעידה על גדלותו וגודל אמונתו של דוד המלך, שהיה צועד בראש לוחמיו לקרב. לעומתו המלך חזקיה, שנשאר בביתו והסתפק בתפילה לה' שיושיעו, מעיד הדבר דווקא על חולשת אמונתו ביחס לדוד…

הדברים כל כך פשוטים וברורים ופלא כיצד התהפכה תורה בידי חלק מבני דורנו. ומרגיש חובה פנימית לשרטט קווי דמותם של תלמידי חכמים, שתורת אמת בפיהם, להאיר מעט מן האור הגדול שלהם, אור התורה, אור אהבת ישראל, אור החסד והנתינה שהאירו בהם. אותם צדיקים מסרו נפשם בעבור בני עמם ונחלת אבות במלחמת מצווה.

אחד ומיוחד בהם היה – הרב אבי גולדברג הי"ד.

איש של נתינה. תלמיד חכם, אוהב את התורה ומסור לה בכל מאודו. בעל ואב אוהב לאשתו רחל וילדיהם יהודה, שירה, טליה, הדס, אלישיב, הלל, רעות ונווה. אדם עם לב פתוח ורחב, איש תורה. בעל ניגון ושמחה. פעיל בקהילתו ומרבה להתנדב בעידוד רוחם של חולים וקשישים. הרב אבי היה רב ומחנך בתיכון הימלפרב בירושלים. יכול היה לקבל פטור מהצבא ולמרות זאת יצא בגיל 40 לקורס רבנים צבאיים ומונה לרב גדוד.

אחד מנערי שאול המלך מספר לו על דוד אותו פגש במרעה הצאן: "הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר; וה', עִמּוֹ" (שמואל א טז, יח) וכמה דברים אלו מיטיבים לתאר גם את דמותו של הרב אבי.

כאשר אויב מר ואכזר פשט על ישובי הארץ, נפרד הרב אבי מאשתו משמונת ילדיו, מתלמידיו ויצא לעזרת ישראל מיד צר הצורר. כנאמר: "ואין עושים דברים הללו אלא ע"י גדולי ישראל". הרב אבי הספיק לשרת 250 ימי מילואים מאז פרצה המלחמה בעיצומו של חג שמחת תורה…

בעבר רבנים צבאיים היו נותרים בעורף. מאז הרבצ"ר אבי רונצקי ז"ל התחולל שינוי. הרבנים הצבאיים נלקחים מקרב שורות הלוחמים. הרב אבי היה ביטוי לאותו שינוי. הוא הבין שתפקידו להיות יחד עם הכוחות המתמרנים. להפיח רוח בלוחמים. ובמידה ויהיו נפגעים חלילה, יוכל לסייע מקרוב בחילוץ ופינוי.

היחידה שלו נשלחה לצפון ומשימתה הייתה להשתתף במבצע להרחקת חיזבאללה מגבול הצפון. לפני הכניסה לשטח לבנון עמד מול כל חיילי הגדוד חיזק את רוחם ואף קרא בפניהם את פסוקי התורה העתיקים: "וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֵיכֶם; אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ–מִפְּנֵיהֶם. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם–לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם-אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם." (דברים כ -ד)

לפני ראש השנה תשפ"ה, הספיק הרב אבי לשלוח למשפחתו ברכת שנה טובה מוקלטת. ברקע שומעים את קולות הירי והפיצוצים. הוא פונה לכל אחד ואחת מבני משפחתו במילים אישיות, בנגיעה ייחודית ואוהבת וסיים במילים:

"כל כך תודה על מי שאתם ותמשיכו להתפתח ולצמוח הרבה הרבה שנים, במיוחד השנה כמובן ותעמידו בנים ובנות צדיקים וצדקניות שישמחו את הקב"ה בכל העשייה בארץ ישראל אוהב אתכם מאוד וסליחה שאיני איתכם"

אבי נפל בקרב כ"ד בתשרי תשפ"ה (26.10.2024)
"וסליחה שאיני איתכם…"
והלב נשבר….
יהי זכרו ברוך.