עם ישראל

אני רוצה לספר שני סיפורים על כמה אביל'ה, ככה קראתי לו שנים אביל'ה. יכול להיות שאת המצאת אבל הדבקת אותי.. אז זה שני סיפורים

אני מרגיש קצת נבוך, במפגשים הרבים שהיו לי עם אבי ואיתכם, לא כל כך דיברתי איתו, לא כל כך התייחסתי אליו. יותר דיברתי איתו

הכרנו את אבי, הוא בעצם חיתן אותנו. אני זוכרת שהגענו אליכם הביתה וישבנו במרפסת, זה היה בשיא הקורונה, בספטמבר לפני ארבע שנים. ישבנו אצלכם

תושבת יסוד המעלה: היה לי חשוב להביע בשם כל תושבי יסוד המעלה, ובכלל, תושבי אצבע הגליל. איבדתם את היקר מכל כדי שנוכל לחיות שם

ולו יכולתי להחזיר הזמנים קצת לאחור ולדחות ולו במעט מה שנצבע לו בשחור הייתי מבקשת מהזמן לעצור ואת הרגעים איתך ,חיים,לשמור. איך יום

אבי בשבילי זה מפגש אחד בשיעור א׳ בצפת, כשהוא עוד היה במכינה. אני זוכר ערב שלישי הלכנו לשחק כדורסל באולם ויצא שהלכנו שנינו יחד