שמות

התורה פותחת את פרשתנו (שמות פרק לה, פסוק א–ג): (א) וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם: (ב)

השבוע אנו קוראים את המעמד הגדול של מתן תורה. פתיחת המעמד היא בדיבר הראשון (שמות כ,ב): "אנכי ה’ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים…". זהו היסוד

בתחילת הפרשה משה מצווה על המרגלים[1] לעלות לארץ, ולבחון אותה בכל מיני תחומים (במדבר יג, יח–כ) : (יח) וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא וְאֶת־הָעָם֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ

א. המיילדות העבריות פרעה מצווה את המיילדות להשליך ליאור את הבנים. המיילדות, יראו את ה', ומצילות את הילדים. מדהים לראות שכבר אז במצרים רואים

מה עניין המשכן להר סיני? פעמים רבות בחיים אנו שואלים איך ממשיכים את התחושות של המעמדים הגדולים שחווינו? איך זוג זוכר לאורך כל החיים

שפת אמת, שמות, פרשת פקודי-החודש, שנה תרל"א ובמדרש(1): פקודי איש אמונות רב ברכות כו'. בא ליישב כי במנין אין הברכה שולט(2). והתירוץ כתוב ג"כ