אבי יקר, גיסי האהוב, דוד של ילדיי היקרים, אבא של אחייני האהובים, דורש הדרשות המפליאות, חזן התפילות המרוממות, הנגן המרכזי של התזמורת המשפחתית המפוארת שלנו, ועוד כל כך הרבה דברים. ובשבילי, אבי, בשבילי אתה דבר ראשון האיש המדהים של אחותי המדהימה לא פחות!
וגם, וגם בשבילי אתה השותף המשפחתי, הקהילתי, השכונתי, לשיחות על עולם החינוך ששניינו כל-כך אוהבים אותו ומחוברים אליו.
אני כל הזמן נזכרת בעוד ועוד שיחות איתך על עולם ההוראה, מרמת הדברים העקרוניים – הדברים שבאמת ברומו של עולם ועד לפרטים הטכניים – היומיומיים: התלמידים, הבגרויות, השביתות, קשב וריכוז, הרפורמות, גמולי השתלמות, ההצלחות, הקשיים, האמונה בתלמידים, הלמידה מהתלמידים, התפקידים הבלתי נגרמים שלך בבית-הספר (מי? מי עוד יכול להיות גם רב בית ספר גם מחנך כיתה גם רכז שכבה גם רכז התנדבות ועוד ועוד בבית ספר כל כך גדול????)
אבי, כל כך הרבה למדתי ממך על איך להיות מורה, על איך כן להתרגש ולא להתרגש מעניינים שונים שצפים בעבודה.
עם מי אדבר עכשיו בקידוש בקהילה על תוכנית חדשה של שר חינוך זה או אחר? או רפורמה נוספת בבגרויות?
מי ישתתף איתי בשיחות על בדיקת מבחנים והגשה לבגרויות במפגשים המשפחתיים? (יוני, תבטיח לי שאתה נשאר איתי בזה!!!!)
אבי, לפני חג ראשון של סוכות, סיכמנו, רחל ואני, שנאכל יחד את סעודת החג אלא אם אתה או שי תצליחו לצאת מהמילואים ואז כל אחד יאכל בביתו כדי לתת זמן למשפחה הגרעינית להיות עם אבא. כל כך שמחתי כששמעתי שיצאת לחג ואמרתי לרחל שלא נבוא כדי לתת לכם זמן ואנחנו נאכל עם ההורים בסוכה שלנו. רחל התעקשה שנבוא, למרות שיצאת, "כדי להרגיש קצת כמו משפחה נורמאלית", כי כמובן, שאצלכם נורמאלי תמיד כולל אירוח. אז אני שמחה שאפשרנו לכם להרגיש "משפחה נורמאלית" וכל כך כל כך כאובה שזו הייתה הפעם האחרונה. פעם אחרונה בתור מארח וכואב לי ששי לא זכה להיות איתנו בסעודה הזו בסוכה שלכם. רחל, תודה שהושבת אותי קרוב לאבי כך שהצלחתי לדבר איתו עוד קצת על העולם שלנו, עולם החינוך בין לבין ההתעפצויות שלו (בכל זאת שעתיים שינה בלילה בתנאי לבנון….).
רחל, אמרת באחת השבתות בתפילה בקהילה, שכל-כך היית רוצה לחבק כל מילואימניק שחזר הביתה וכמה חבל שאסור. אז דעי, שגם אני הרגשתי כך. ועכשיו כשהנוכחות של אבי פה בעולם הזה עוברת דרכך, דרך הדם שלך, הלב שלך, הנשמה שלך אני יכולה לחבק. רחל, אני מבטיחה לחבק אותך לעד!!! אוהבת אותך כל-כך כל-כך!!! ואולי אולי רק אם אכתוב את זה אצליח להתחיל להפנים: אחות אלמנה אהובה שלי!!!!
שרה.
