בערב סוכות בעצם קפצתי לרחל ולילדים להביא משהו, ופתאום ראיתי את הרב אבי שהגיע, והתפתחה שיחה ממש משמעותית בשנייה אחת.
הרב אבי התחיל לספר לי על יום כיפור שלו.
הוא אמר: "הייתי שם היינו צריכים לאכול, לא היו לי תפילות. איזה סוג יום כיפור זה? זה לא יום כיפור" ואז הוא מצא את עצמו במגנן עם עוד ארבעה חיילים, והוא אמר: "התחלנו לדבר על יום כיפור, התחלנו לדבר על החיים ועל המשמעות ועל המדינה ועל המלחמה. פתאום היה לי יום כיפור, זה היה היום כיפור שלי, שפתחתי שיח עם עוד חברים לצבא. אז נהיה לי יום כיפור אחר". ואז הוא אמר לי: "היה שם מחבל שרוע והחלטתי להכניס אותו לתוך שקית בגלל שיש כבוד האדם".
אני ממש ברחתי כי לא רציתי לגזול אותו מרחל ומהילדים, וככה נפרדנו.
זה כל כך הרב אבי בשבילי – ה"בסדר, אין יום כיפור רגיל אז יש פה עוד יהודים שאני יכול לעשות איתם יום כיפור אחר".
בית הספר הימלפרב מאוד אבל, מאוד מאוד אבל. כל היום ניגשים מורים ואומרים איך אפשר להיכנס לחדר מורים כשאין את הארת הפנים של הרב אבי. התלמידים מאוד עצובים. כך הוא היה וכך הוא השאיר רושם.
